ההפטר מסיים את חובות העבר לפי סעיף 174(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, אבל אינו מחייב בנק להנפיק כרטיס אשראי. סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, אוסר סירוב בלתי סביר לפתיחת חשבון, ומוסיף שאין חובה לתת שירות שיש בו מתן אשראי.
בעשור האחרון ליוויתי הרבה אנשים אל ההפטר ואחריו, והשיחה הכי מתסכלת חוזרת על עצמה באותו נוסח: ההליך נגמר, האישור ביד, והבנק אומר לא. מה שגורם לתסכול הזה הוא שלושה דברים שונים לגמרי שמתערבבים לשאלה אחת. החוב נגמר בהפטר. ההגבלה שהוטלה עליכם בהליך היא מסלול נפרד עם תוחלת חיים משלה. החלטת הבנק או חברת האשראי היא דבר שלישי, שלא החוק הזה קובע אותו. במדריך הזה אפריד בין השלושה, אראה בדיוק מה כתוב בסעיף שמגביל את הכרטיס ומה החריג שבתוכו, מתי ההגבלה נגמרת ומתי היא ממשיכה, ומה באמת אפשר לדרוש מבנק ומה פשוט נשאר בשיקול דעתו. עם ההפניות לסעיפים, כדי שתוכלו לבדוק כל אמירה כאן בעצמכם.
שלושה מסלולים שמתבלבלים לשאלה אחת
אני מתחיל מכאן כי בלי ההפרדה הזאת כל תשובה נשמעת שרירותית. אלה שלושת המסלולים, כל אחד והמקור שלו:
- החוב. סעיף 174(א) קובע שבתום תקופת התשלומים, ואם ניתן הפטר לאלתר לפי סעיף 167 אז עם מתן הצו לשיקום כלכלי, יהיה היחיד, והוא בלבד, פטור מחובות העבר שלא ניתן לפרוע מנכסי קופת הנשייה. סעיף 175(א) מוציא מכך שלושה סוגי חוב: תשלום עונשי, חוב שנוצר בדרך מרמה או הנובע מעבירת גניבה או מעבירת מין או אלימות חמורה כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001, וחוב מזונות שהחבות בו היא לפי פסק דין.
- ההגבלה. ההגבלות בהליך מפורטות בסעיף 142, שכתוב בראשו שהן חלות "בתקופה שממתן צו לפתיחת הליכים לגבי יחיד עד מתן צו לשיקומו הכלכלי". זאת תקופת הביניים, ולא כל ההליך. מה קורה להן אחרי הצו תלוי בסעיף 161(ב)(4), ואני מגיע אליו בסעיף הבא.
- החלטת הגוף המלווה. כאן החוק שמדובר בו הוא אחר לגמרי: חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981. הוא מטיל על בנק חובה אחת מסוימת ומשאיר דבר אחר לשיקול דעתו, וההבדל בין השניים הוא כל התשובה לשאלה שבכותרת.
מי שמחזיק את שלושת המסלולים בנפרד מפסיק לשאול "למה מגבילים אותי אחרי שסיימתי" ומתחיל לשאול את השאלה המדויקת, שהיא בכל פעם אחרת. על המושג עצמו ועל מה שהוא כולל כתבתי בנפרד במדריך על מה זה הפטר חלוט.
מה ההגבלה על הכרטיס אומרת בדיוק, ומה החריג שבתוכה
זה הניסוח שכדאי להכיר, כי כמעט כל מה שנכתב על הנושא מצטט אותו חלקית. סעיף 142(4)(א) מטיל "הגבלת היחיד משימוש, בעצמו או באמצעות אחר, בכרטיס חיוב, למעט כרטיס בנק או כרטיס חיוב מיידי שניתן למשוך באמצעותם כסף או לבצע בהם עסקאות רק כנגד יתרת זכות". שימו לב למה שהחריג הזה עושה: כרטיס שמחייב את החשבון מיד וכנגד יתרת זכות בלבד נמצא מחוץ להגבלה מההתחלה, גם בתוך ההליך. הסעיף גם מפנה להגדרות: "כרטיס חיוב" ו"כרטיס בנק" כהגדרתם בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981, ו"כרטיס חיוב מיידי" כהגדרתו בחוק ההוצאה לפועל.
ההגיון שמאחורי החריג הוא גם המפתח להמשך: כרטיס שפועל רק כנגד כסף שיש בחשבון אינו אשראי. הוא אמצעי תשלום. ברגע שמבינים את ההבחנה הזאת, גם הסירובים שאתם פוגשים אחרי ההפטר מתחילים להסתדר לפי היגיון ולא לפי מזל.
סעיף 142(4)(ב) מוסיף נקודה מעשית שכמעט לא מדברים עליה: דין ההגבלה כדין סיום חוזה שירותי התשלום לעניין הנפקת הכרטיס, בהודעת היחיד, למעט לעניין הוראות בחוזה שלפיהן הלקוח חייב בתשלום כלשהו בשל עצם קיצור תקופת השימוש בכרטיס. כלומר הסיום הזה לא אמור לגרור אליכם חיוב על כך שהכרטיס הופסק באמצע.
מתי ההגבלה נגמרת, ומתי היא ממשיכה אחרי ההפטר
כאן נמצאת הטעות הנפוצה בשני הכיוונים. סעיף 142 חל בתקופת הביניים, ולכן הוא מצד אחד אינו נמשך לנצח, ומצד שני הוא אינו הסוף של הסיפור. סעיף 161(ב)(4) קובע שבצו לשיקום כלכלי רשאי בית המשפט לקבוע הגבלות מאותו סימן, כולן או חלקן, "שיחולו על היחיד לתקופה שיורה בית המשפט, אם מצא כי הן נחוצות לשם הגנה על הנושים או כדי למנוע מהיחיד להגדיל את חובותיו", ולעניין זה קיימת חזקה שההגבלות נחוצות אם מתקיים לגבי החייב תנאי מהתנאים להארכת תקופת התשלומים שבסעיף 163(ג)(1) עד (3).
לכך מצטרף סעיף 174(ב)(2), שקובע שאין בהפטר כדי לגרוע מחובת היחיד לסייע לנאמן ולשתף עמו פעולה כאמור בסעיף 138, ולקיים את תנאי הצו לשיקום כלכלי החלים גם לאחר ההפטר. המסקנה המעשית פשוטה וחשובה: כדי לדעת מה חל עליכם עכשיו צריך לקרוא את הצו שלכם, לא מאמר ולא פורום. הצו הוא שאומר אם נקבעה הגבלה, אילו מההגבלות נקבעו, ולאיזו תקופה.
ואם הגבלה כן חלה ואתם צריכים שתוסר, לשני המצבים יש מסלול כתוב. בתקופת הביניים, סעיף 143(א) מאפשר לממונה להסיר הגבלה אחת או יותר מההגבלות שבסעיף 142, או לקבוע שההגבלה תחול באופן חלקי, מיוזמתו או לבקשת הנאמן או היחיד ולאחר שנתן לנושים הזדמנות להשמיע את טענותיהם, אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין. סעיף 143(ב) מאפשר לו להתנות את ההסרה בתנאים, ובכלל זה בהפקדת ערבות, וסעיף 143(ג) מאפשר הסרה מיידית לתקופה שיקבע גם בלי לשמוע את הנושים תחילה, אם סבר שההסרה נחוצה באופן מיידי. לגבי הגבלה שנקבעה בצו לשיקום כלכלי, סעיף 169 נותן לממונה סמכות מקבילה להסיר אותה באופן זמני, באותם תנאים. על ההגבלות בהליך עצמו, שזה נושא שלם בפני עצמו, כתבתי במדריך על ההגבלות בהליך חדלות פירעון.
האישור על ההפטר הוא מסמך, וכדאי שיהיה אצלכם
סעיף 174(ג) קובע בפשטות: "הממונה ייתן ליחיד אישור על מתן הפטר כאמור". זה נשמע טכני וזה מאוד לא. בפגישות מול גוף מלווה, ההבדל בין "סיימתי הליך" לבין מסמך רשמי שאומר מה הסתיים ומתי הוא הבדל גדול, והמסמך הזה הוא מה שיש לכם. אני לא יכול להבטיח לכם מה בנק יעשה איתו, כי זאת החלטה שלו, אבל אני יכול לומר שבלי המסמך השיחה מתחילה בעמדת נחיתות מיותרת.
חשבון בנק: הדבר היחיד שיש לגביו חובה
זה החלק שבו לשאלה יש תשובה חזקה. סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) קובע ש"לא יסרב תאגיד בנקאי סירוב בלתי סביר" לתת שירותים מסוגים מסוימים, וביניהם, בסעיף 2(א)(2), פתיחת חשבון עובר ושב במטבע ישראלי וניהולו כל עוד החשבון ביתרת זכות לטובת הלקוח, או שהלקוח עומד בתנאי ההסכם בינו לבין התאגיד הבנקאי בקשר לניהול החשבון. סעיף 2(ב) מוסיף שהתניית תנאים בלתי סבירים למתן שירות דינה כדין סירוב בלתי סביר לתיתו, כך שגם "נפתח לך, אבל רק אם" יכול להיכנס לגדר אותו איסור.
שתי הסתייגויות שחייבות להיאמר באותה נשימה. הראשונה, סעיף 2(ד) מאפשר לתאגיד בנקאי להודיע למפקח על מדיניות עסקית שקבע לעניין מתן שירותים, ואם לא נתקבלה מהמפקח הודעה על התנגדותו, ייחשב כסביר סירוב הנובע מאותה מדיניות. השנייה, סעיף 2(ו) קובע שהוראות הסעיף אינן חלות על בנק בעל היקף פעילות זעיר או קטן ועל תאגיד עזר שבשליטתו, ולאלה נקבעו הוראות נפרדות ושונות בסעיפים 2א ו-2ב. כלומר "חייבים לפתוח לי" הוא כלל נכון, עם גבולות כתובים.
כרטיס, מסגרת והלוואה: אותה שאלה, תשובה אחרת לגמרי
ועכשיו המשפט שבגללו כל המדריך הזה נכתב. אותו סעיף 2(א) שמחייב בנק לפתוח חשבון מסתיים במשפט הזה: "אולם אין חובה לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח". כרטיס אשראי שאינו כנגד יתרת זכות, מסגרת אשראי בחשבון והלוואה הם כולם מתן אשראי. לכן, מבחינת החוק הזה, הם אינם בתוך החובה אלא בשיקול דעתו של הגוף המלווה, והוא בוחן אותם כשיקול עסקי של סיכון. זה נכון לגבי כל לקוח במדינה, ולא רק לגבי מי שעבר הליך.
מההבחנה הזאת נגזרות שתי מסקנות מעשיות. האחת, כרטיס שמחייב מיד וכנגד יתרת זכות הוא קטגוריה אחרת: זה אותו סוג כרטיס שסעיף 142(4)(א) הוציא במפורש מההגבלה, כי אין בו אשראי, ולכן הוא הדבר הראלי להתחיל ממנו. השנייה, גופים חוץ בנקאיים הם מחליט אחר: מי שעוסק במתן אשראי בלי להיות בנק פועל ברישיון לפי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016, ואינו כפוף לחובת פתיחת החשבון שבחוק הבנקאות. אני לא מבטיח כאן מה אחד מהם יחליט במקרה שלכם. מה שכן אפשר לומר הוא איפה השאלה פתוחה ואיפה היא סגורה, וזה מה שעשינו כאן.
מאגר נתוני האשראי: הקלט שאף אחד לא יכול לנסח מחדש
כשגוף מלווה שוקל אשראי, הוא לא מסתכל על הצו שלכם אלא על נתוני אשראי. סעיף 3 לחוק נתוני אשראי, התשע"ו-2016, קובע ש"בנק ישראל יאסוף נתוני אשראי ממקורות המידע, יחזיק את נתוני האשראי במאגר וימסור אותם ללשכות אשראי וללקוחות". ההפטר מסיים חוב, הוא לא מוחק היסטוריה מהמאגר, ולכן אפשר להיות אחרי הפטר ועדיין לפגוש החלטת אשראי שמביאה את העבר בחשבון. שאלת משך השמירה ושאלת תיקון הדירוג נדונות במדריך נפרד על שיקום דירוג האשראי אחרי הפטר, ושם גם המקום לבדוק אותן, כי זה בדיוק סוג הנתון שמשתנה בתיקוני חקיקה ולא כדאי לקרוא אותו ממאמר.
הדבר השימושי ביותר שאפשר לעשות עם המשפט הזה הוא מעשי: לבקש ולקרוא את הדוח על עצמכם במאגר, ולראות מה רשום בו בפועל במקום לנחש מה הבנק רואה.
סירבו לי. על מה אפשר לטעון ועל מה לא
לפי החלוקה שבנינו, סירוב אחד הוא טענה אפשרית והשני הוא פשוט החלטה של מי שמוסמך לקבל אותה. סעיף 2(א)(2) לחוק הבנקאות הוא הבסיס לטענה על סירוב לפתוח או לנהל חשבון עובר ושב, בכפוף לשני התנאים שבו ולהסתייגויות שלמעלה, וסעיף 2(ב) מרחיב אותה גם לתנאים בלתי סבירים שהוצבו. לעומת זה, סירוב להנפיק כרטיס אשראי, להעמיד מסגרת או לאשר הלוואה אינו נכנס לאותה חובה, ולכן הטיעון שם אינו משפטי אלא מול הגוף עצמו.
יש גם מסלול ציבורי, וחשוב להכיר את גבולותיו. סעיף 16(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) קובע שהמפקח יברר פניות הציבור בדבר עסקיהם עם תאגידים בנקאיים שראה בהן ממש, וסעיפים 16(ב) ו-16(ג) קובעים את חובות ההודעה שלו לפונה ולתאגיד. אבל סעיף 16(ד)(1) אומר במפורש שהחלטותיו וממצאיו של המפקח בבירור פנייה לא יהיה בהם כדי להעניק לפונה או לאדם אחר זכות או סעד בבית משפט או בבית דין שלא היו לו לפני כן. זה מסלול בירור, לא פסק דין, וכדאי לפנות אליו בציפייה הנכונה.
ושורה אחת על כיוון הפוך: ההפטר אינו מחסן אתכם מכל השלכה. סעיף 176(א) מאפשר לבית המשפט, בכל עת, להורות שההפטר בטל למפרע בהתקיים אחת העילות שהסעיף מונה, וביניהן אי שיתוף פעולה או הפרה של תנאי מהותי מתנאי הצו לאחר ההפטר. על כך בפירוט במדריך על ביטול הפטר חלוט. התנהלות מסודרת אחרי ההליך היא גם מה ששומר על מה שהושג בו.
איך אני ממליץ לגשת לזה בפועל
אין כאן טריק, ויש סדר שעובד. להוציא את האישור לפי סעיף 174(ג) ולהחזיק אותו. לקרוא את הצו ולבדוק אם נקבעה בו הגבלה לפי סעיף 161(ב)(4) ולאיזו תקופה, ואם כן ומפריע לכם, להגיש בקשת הסרה לממונה לפי סעיף 169. לפתוח או להסדיר חשבון, שזה החלק שיש לגביו חובה, ולהתחיל מכרטיס שעובד כנגד יתרת זכות, שהוא גם החריג שבסעיף 142(4)(א). לבקש את הדוח שלכם מהמאגר ולראות את הנתונים בעיניים שלכם. ואת שאלת האשראי להשאיר לשלב שבו יש התנהלות שאפשר להצביע עליה, במקום להתחיל ממנה ולאסוף סירובים. על מה שמעבר לכספים, בזכויות שאחרי סיום ההליך, כתבתי במדריך על מה קורה אחרי הפטר חלוט.
ואם אתם עדיין לפני ההליך ושואלים את עצמכם אם הוא בכלל מתאים לכם, אפשר להתחיל מבדיקה ראשונית במחשבון הזכאות ולראות איפה אתם עומדים. הזכאות נבחנת לפי הכנסה, נכסים ונסיבות, והבדיקה הזאת לא מחליפה ייעוץ אישי. דוגמה אחת לכך שהנסיבות האישיות הן שמכריעות אפשר לראות בתיק שבו ניתן הפטר לאלתר, שבו מצב בריאותי קשה ונסיבות אישיות מורכבות הם שעמדו בבסיס ההחלטה. התוצאה שם נבעה מאותן נסיבות ואינה מלמדת על תיק אחר.
שאלות נפוצות
מהן הזכויות שלי לאחר קבלת הפטר חלוט?
סעיף 174(א) פוטר אותך מחובות העבר שלא נפרעו מקופת הנשייה, למעט החובות שבסעיף 175(א). במקביל, סעיף 174(ב)(2) משאיר בתוקף את חובת שיתוף הפעולה עם הנאמן ואת תנאי הצו לשיקום כלכלי שחלים גם לאחר ההפטר, וסעיף 174(ג) מזכה אותך באישור רשמי על ההפטר מהממונה.
האם ניתן לקבל הלוואה לאחר הפטר חלוט?
אין לכך איסור בחוק חדלות פירעון, אבל גם אין זכות לקבלה. סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) מסיים בכך שאין חובה לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח, ולכן הלוואה נשארת בשיקול דעתו של הגוף המלווה, שבוחן סיכון. אם נקבעה בצו שלך הגבלה רלוונטית, היא מסלול נפרד לפי סעיף 169.
האם ניתן לפתוח חשבון בנק לאחר קבלת הפטר חלוט?
זה הדבר היחיד כאן שיש לגביו חובה. סעיף 2(א)(2) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) אוסר על תאגיד בנקאי סירוב בלתי סביר לפתוח חשבון עובר ושב במטבע ישראלי ולנהלו, כל עוד החשבון ביתרת זכות או שאתה עומד בתנאי ההסכם. סעיף 2(ב) מחיל את אותו איסור גם על התניית תנאים בלתי סבירים.
השורה החשובה
ההפטר סוגר את החוב, הצו קובע אם נותרה הגבלה ולכמה זמן, והאשראי נשאר החלטה של מי שנותן אותו. שלושת אלה אינם אותו דבר, ומי שמחזיק אותם בנפרד יודע על מה אפשר לטעון, לאן לפנות ומה פשוט לוקח זמן. חשבון עובר ושב וכרטיס שעובד כנגד יתרת זכות הם הקרקע המוצקה להתחיל ממנה, כי שניהם אינם אשראי. ואם אתם לא בטוחים מה כתוב בצו שלכם או אילו הגבלות חלות עליכם כרגע, זאת שאלה שעדיף לשאול מוקדם, לפני שאוספים סירובים.
המידע במאמר זה נועד להסברה כללית ואינו מהווה ייעוץ משפטי. לכל מקרה ספציפי יש לפנות לעורך דין.
